Ao Michnê Torá em Português
משנה תורה בפורטוגזית


Volta para a página principal
חזרה לדף הבית

Estas respostas em concernência aos "anussim" de Portugal e Espanha e de suas colônias, foram escritas por Rabi Tsêmaĥ ben-Chelomo Duran, dos descendentes do Ramba"n (Naĥmânides) que chegaram à Algéria após a expulsão da Espanha. Cabe lembrar que ainda trata-se do tempo em que os "anussim" ainda realizavam "sêder qiduchin" (casamentos segundo as exigências da halakhá), o que, com o tempo, e por aconselhamento de pessoas conhecedoras dos problemas que disto poderiam advir para os descendentes, foi interrompido na maioria das regiões onde existiam e existem aglomerações de seus descendentes. Cabe ressaltar que, mesmo nos lugares onde os "anussim" continuaram a realizar "sêder qiduchin", como ainda ocorre em determinados povoados do Rio Grande do Norte e cercanias, no nordeste brasileiro, o cuidado de se apresentar como "bons cristãos e bons católicos" perante o povo em geral é forte ainda em nossos dias, pelo que a inexistência de casos de separação e divórcio elimina todo traço de possibilidade de "mamzerut" (fruto de conúbio ou relacionamento proibido, conforme listado no Talmud para este caso).

Rabino J. de Oliveira


שו"ת יכין ובועז, חלק א סימן עה

ד"ה: ואחר שנתבאר

ואחר שנתבאר זה, יש לבאר אלו המשומדים הנקראי' "אנוסים", אם דינם כדין ישראל או גרים, ואומר שדינם הוא כדין ישראל, דמשומד אעפ"י שחטא, ישראל הוא, כדאי' בסנהדרין ובדוכתי טובא, וקדושיו קדושין הם, ובניו כמוהו, אם לא בא מעכ"ום אלא ממשומדת כמוהו.

כך מבואר ביבמות וכן מוכח בקדושין, בפרק "האומר": "וישראל הבא על העכ"ום, בנה כמוה, וה"ה לאלו המשומדים או האנוסים: כיון שדינם כישראל: אם באו על העכ"ום, בנה כמוה ואינו נחשב מישראל בשום דבר.

ועכ"ום הבא על בת ישראל או על משומדת ואנוסה שדינם כישראל, בנה מישראל הוא נחשב, דרחמנא אפקריה לזרעיה דעכ"ום במעיה דישראלית.

כך מוכח כ"ז בפרק "האומר".

ואלו המשומדים הנקראים אנוסים, ואפי' עד כמה דורות כך הוא דינם, כמו שבאר זה א"א מורי הרב רבי שלמה ז"ל בראיו' ברורו' במאמר "האנוסים" שלו, והוא בתשובותיו בסי'....


שו"ת יכין ובועז חלק א סימן קז

ד"ה תשובה המשיב

תשובה:

המשיב הזה שהשיב "הדבר מותר", איני יודע מאין לו זה, ולי מה שנ"ל בדין זה הוא שהאשה הזאת היא אסורה על בעלה הא', ואסורה על בעלה הב', והוא האנוס שנשא אותה, והבנים שנולדו לו ממנה ממזרים, לפי שבאו מן הערוה, ועדין אשת איש היתה כשנולדו הבנים האלו.

ודינה כדין ההיא דתנן בפ' "האשה" רבה: "האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה: "מת בעלה", ונשא', ואח"כ בא בעלה, תצא מזה, ומזה וצריכה גט, מזה ומזה, וכו', ובניה ממזרים מזה ומזה."

והבנים שהם ממזרים מבעלה א' הוא אם חזר ובא עליה וילדה לו בנים אחר שנשאת לשני, קודם שגרשה השני. ואינם ממזרים אלא מדרבנן, והכי אמרי' עלה בגמ': "בשלמא, מב' הוי ממזר; אלא מא', אמאי? אשתו היא! וישראל מעלייא הוי!" ואסיק, דמא' הוי ממזר מדבריהן, ומשמע בהדייא דמשני הוא ממזר מן התורה, וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' "גירושין" וז"ל: "האשה שנשאת, ואח"כ נמצא הגט בטל, או בא בעלה אחר ששמעו שמת, אין הבעל הא' ולא הב' זכאין, לא במציאתה ולא במעשה ידיה, ולא בהפרת נדריה. וכל פירות שאכלו שניהם עד שנשאת, אין מוציאין מהם, ואין לה כתובה, ולא תנאי כתובה, ולא מזונות על זה ועל זה. ואם נטלה מזה ומזה, תחזיר; וכל מה שבלה או אבד מנכסיה, אפי' מנכסי "צאן ברזל", אין מוציאין אותן, לא מזה ולא מזה, והולד מן השני ממזר. ואם בא עליה הא' קודם שגירשה הב', הרי הולד ממזר מדבריהם." וכן היא דעת הרמב"ן ז"ל, והטעם משום דהוי כמחזיר גרושתו אחר שנשאת, שאם בזו שלא נשאת אלא בשוגג, היא אסורה על בעלה הא' והב', ובניה ממזרים מהב' מדאורייתא, ומהא' מדרבנן.

כ"ש וכ"ש בזו שהלכה ברצונה והמירה דתה, ולקחה האנוס לאישה והוליד ממנה בנים, שהדין הוא כן. ואפי' הבא על הערוה באונס, הוו הבנים ממזרים, כדאמרי בפ"ד אחין גבי שנים שהוחלפו נשותיהן, שמפרישין אותם ג' חדשים, והכא לא פ' טעמא.

בפ' "אלמנה לכ"ג" אמרו דמשום יוחסין חששו, ומשמע דהוי ממזר אעפ"י שאות' ביאה הית' באונ' וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' איסורי ביאה ז"ל איזהו ממזר האמור בתורה זה הבא מן הערוה מן העריו' חוץ מן הנדה שהבן ממנה פגום ואינו ממזר אבל הבא על העריות בין באונס בין ברצון בין בזדון בין בשוגג הולד ממזר ע"כ.

ועוד י"ל שזאת האשה כיון שהיתה א"א ובא עליה זה האנוס קודם שגירשה הא' שהאשה ההיא היא אשת זנונים וילדיה ילדי זנונים ומחויב שיגרש אותה הבעל הא' שהרי מי שזנתה אשתו בעדים לרצונה ב"ד כופין אותו לגרש הכי מוכח בפ"ב דקדושין וכ"כ ז"ל בפ"ב דיבמות וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפכ"ה מהל' אישות ז"ל ואין ב"ד כופין את האיש לגרש את אשתו בדבר מדברים אלא עד שיבואו ב' עדים ויעידו שזינתה אשתו זאת בפניהם ברצונה ואח"כ כופין אותו להוציא ע"כ א"כ האשה הזאת שדינה לפנינו שילדה עם האנוס ה' בנים הרי היא אסורה.

לפי שזנתה על בעלה והיא לרצונה הלכה והמירה א"כ ב"ד כופין את בעלה לגרש אותה ואפי' באשה שאין שם עדים שזינתה אלא שראה הוא שזינתה או שהעיד לו עד א' שזנתה והוא האמינו חייב להוציא ואסור לבוא עלי' כך מבוא' בפ' האומ' בקידושין וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' הנז' ואין מי שיפקפק שלא להוצי' נמצא שהבעל הא' חייב לגרשה.

וגם האנוס שזנה עמה חייב להוציא', שאפי' לא יהיה אלא נטען בדבר מכוע' שזנה עמה קודם שגרשה בעלה, אסור לישא אותה הנטען הזה, הרי מבואר בדין האשה הזאת שהב"ד כופין את האנוס שזנתה עמו, לגרשה. והיא תחת בעלה, כי כל בעילתם לא היתה אלא בעילת זנות, כיון שהיתה אשת איש, וכל הבנים שנולדו לו ממנה קודם שגרשה הבעל הא' הם ממזרים דאורייתא, שהרי נולדו מן הערוה, כמ"ש למעלה זהו מה שנ"ל בזה.

ואיני יודע טענת המתיר מה היא, אלא אם יאמר שהאנוס הזה אינו נק' "אנוס", אלא "משומד", ומשומד, בנו כגוי. ובפ' "האומר" בקידושין, ובפ' "החולץ", מוכח שהגוי הבא על בת ישראל, הולד כשר, בין בפנויה, בין בא"א, בין באונס, בין ברצון, ואעפ"י שיש גורסין "וה"מ באונס, אבל לא ברצון", וליתא. וכתבו בתוס' דמשום שנאה שנו. הגמ' והרי"אף, וכל הפוסקים ז"ל, פסקו: "בין באונס בין ברצון", וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהלכות "איסורי ביאה": "גוי ועבד הבא על בת ישראל, הולד כשר - בין בפנויה, בין בא"א, בין באונס, בין ברצון" - ע"כ.

והנני משיב על טענה זו, ואומר, שאפי' לדברים אלו האשה אסורה היא, ואפי' על הבעל הב', כיון ששהתה עמו. ולענין הבנים, ג"כ אומר שהם ממזרים, משום שאביהם נחשב ישראל, שישראל משומד - אעפ"י שחטא - ישראל הוא, כדאי' בסנהדרין בפ' "נגמר הדין", כ"דאמרי אינשי: 'אסא קאי בין חלפי, אסא שמיה, ואסא קרו ליה' ", ומהטעם הזה, ישראל משומד שקדש ישראלית קדושיו קדושין, וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות אישות: ישראל משומד שקדש, אעפ"י שהוא עובד ע"ז לרצונו הרי אלו, קדושין גמורים, וצריכה ממנו גט", ע"כ.

ואפי' גר שאינו מזרע ישראל שנתגייר, ואח"כ חזר לסורו, הרי הוא כישראל לענין זה, וכדאמרי' בפ' החולץ: "טבל ועלה, הרי הוא כישראל לכל דבריו. למאי הילכתא? כי הדר ביה, כישראל משומד הוי; ואי קדש בת ישראל, קדושיו קדושין."

וכ"ש אלו האנוסים, שאפי' נאמר שאינם אנוסים אלא משומדים, לענין ערוה הרי הם כישראל, וקדושיהן קדושין, וגיטן גט, וחליצתם חליצה, ושליחותם שליחות, ואעפ"י שהרמב"ם ז"ל לא פירש לענין גט, אבל לענין קדושין פי' שהם כישראל, וכמ"ש למעלה לשונו, וילמד סתום מן המפורש, ואין לחלק בין גירושין לקדושין.

ולאו דוקא הם, אלא אפי' בנים שיולדו להם בשמדותם, ואפי' עד עשרה דורות, כך הוא דינם. ואפי' הם ערלים, נק' מהולים, דהא קי"ל בפ' הנודר במס' "נדרים" שהנודר מן הערלים אסור במהולי אומות העולם, ומותר בערלי ישראל, שהגוי - אפי' מהול נק' ערל, וישראל - אפי' ערל נק' מהול, שנא': "כי כל הגוים, ערלים; וישראל ,ערלי לב!"

אבל צריך שתהיה אמו משומדת, לא גויה, שאם אביו משומד או ישראל, ואמו גויה, הבן הנולד מהם גוי, לפי שבנ' כמוה. ואינו נחש' מישראל בשום דבר, שאין בן בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אבל הגוי הבא על בת ישראל, בנה נחשב ישראל, דרחמנא אפקריה לזרעיה דגוי במעיה דישראלית, שנא': "...וזרמת סוסים, זרמתם". וזהו שאמרו שם: "בנך - הבא מבתך קרוי 'בנך'... ". העולה בידינו לנדון שלפנינו, שמשומד ומשומדת דינם לענין עריות כישראל, ובנים אשר יולדו להם ג"כ כך הוא דינם. לפיכך גיטן גט, וקדושין קדושיהן, וכ"כ הרב בעל מגיד משנה, ז"ל, וז"ל: "ומן הסוגיא דפ"ק דיבמות נ"ל שאפי' זרעו שהוליד משנשתמד, אם קדש אותו זרע ישראלית, קדושיו קידושין, ודוקא זרע שהולידו מישראלית, ואפי' ממשומדת. אבל הולידו מן גויה, אין חוששין לו, שהרי אפי' ישראל גמור הבא על הגויה והוליד ממנה, בן אינו קרוי בנו, ודבר זה ברור", עכ"ל. וכן היא דע' א"ז, הרשב"ץ, ז"ל בספרו הב' מתשובותיו, בסי' מ"ג ובסי' מ"ז, וכן היא דעת א"ז מורי הרב, ז"ל, בקונדריס מאמר "האנוסים". ובתשובותיו בסי'... ש"המשומדים נק' אנוסים", ש"דינם כישראל".

ומה שכתוב בתשו' הגאונים, ז"ל, דמשומד לחלל שבתו' בפרהסייא אינו כישראל, שנא': "ביני ובין בני ישראל...", וכו', "כל המשמ' את השבת נק' ישראל", וכן בפ"ק דחולין, ד"אין מקבלין קרבנות מן המשומד, כדכתיב: "אדם כי יקריב מכם קרבן...", ואמרי': " 'מכם' ולא 'כלכם', להוציא את המשומד לנסך יין ולחלל שבתות בפרהסייא", כבר כתב הרב בעל העיטור ז"ל דגויים שבח"ל לאו עובדי ע"ז הם, כדאיתא בפ"ק דחולין, כן האידנא לאו משומד לע"ז מיקרי. ומחלל שבתות ליתא אלא בעבודת קרקעות, וקידושיו קדושין, וגירושיו גרושין, ע"כ. וכ"כ בס' העיטור ובס' אבן העזר, שמעשה שהיה בכותי שקדש, ואצריכוה גיטא מר רב יהודה ומר רב שמואל. והדבר ידוע שכבר גזרו עליהם להיותם כגוים גמורים, כמו שנז' בפ"ק דחולין. ואעפ"כ קדושיו קדושין, וכן ראיתי שכך כתב זקנינו הרב ר' יונה, ז"ל ,בתשו' א' על אלו האנוסים, שאפי' נדונם כמשומדים לע"ז או לחלל שבת בפרהסייא, כשרים הם לשליחות, ואיתנהו בתורת גיטין וקידושין, ואפי' ע"י שליח, ואע"ג דלית שליחות לגוי, הני איתנהו בתורת שליחות. ואע"ג דגבי שחיטה הם כנכרי, לא נלמוד שליחות משחיטה, והביא כמה ראיות לדבריו. ובסוף דבריו כתב: "הילכך משומד לכל התורה כולה או לע"ז או לחלל שבתות בפרהסייא, אף עפ"י שהוא כמשומד לכל התורה, כדמוכח בברייתא: "מכם", להוציא את המשומד לנסך יין ולחלל שבתו' בפרהסייא, מ"מ קדושיו קדושין גמורים, ומוציא בגט ובחליצה, ומשוי שליח. והרי הוא בעניינים אלו כישראל, ובטל דעת הגאונים ז"ל קמאי דקמאי, שכתבו דמשומד לכל התורה ולע"ז או לחלל שבתות שאין חוששין לקדושיו, כמו שהביא דעתם בעל העיטור, ז"ל, וממנו תבין טעם דבריהם. וכן לענין חליצה דעת בה"ג, ז"ל, היא: שאשת ישראל שנפלה לפני משומד, שהיא זקוקה לו, וכלשון הזה כתב: שומרת יבם דנפלה לפני יבמה משומד, לא משתרייא עד דחליץ לה, דהא בקדושתיה קאי, דקי"ל דאי קדיש, תפסי ליה קידושין", עכ"ל. וכ"כ הרב בעל הטורים בשם רב שרירא גאון, ז"ל, ואעפ"י שהרשב"א ז"ל כתב בשם רב שרירא גאון, ז"ל, שהוא מחלק בזה שאם נשתמד אחר שנשאה היא זקוקה, ואם כשנשאה אחיו היה משומד, אינה זקוקה:

וכן כתב בשם הגאון, שאם הבעל הוא משומד וישבה תחתיו באונס, ומת בשמדותו בלא בנים, אינה זקוקה ליבום, דהא לאו אחיו הוא ואינה זקוקה נמי לחליצה, כבר חלק הרב, ז"ל, על הגאון, ז"ל, בכל זה, וכתב ש"אעפ"י שחטא, ישראל הוא". וגם הרב בעל הטורים, ז"ל, כתב: "לא ידענא אמאי לא תהיה אשת משומד זקוקה, וגם מה שחלק בין אם היה היבם משומד כשנשאת, אם לאו", ע"כ.

ואעפ"י שיש קצת מן האחרונים, ז"ל, שרצו לקיים דברי הגאון, ז"ל, שאם היו קודם הנישואין ישראלים, ואח"כ נשתמד א' מהם - בין נשתמד הבעל, בין נשתמד אחיו - זקוקה היא, אבל אם היה א' מהם משומד בשעת נישואין, ואח"כ מת א' מהם, אין אשתו זקוקה - דוקא דביבום אמר קרא: "כי ישבו אחים יחדו", שצריך שישבו שניהם ישראלים; הא, בשאר מלי, לא.

והעולה מדבריה' שהאנוס הזה, אפי' תאמר שאינו אלא משומד, אפי' הכי דינו כישראל בענין זה. וכיון שבא על המשומדת הזאת שדינה ג"כ כישראלית, הבנים שנולדו לה הם ממזרים גמורים, לפי שהיא ערוה שהרי כשנולדו הבנים עדיין לא גרשה בעלה הא', והיא אסורה על שניהם, ומחייבים אותה ב"ד שיגרש אותה.

זה מה שנ"ל.

נאם הכותב:

הצעיר צמח בן הרב ר' שלמה בן הרב הגדול ר' שמעון בן החכם ר' צמח, ז"להה:


תשובה בענין אנוס ממשפחת כהנים, כגון:

Monteiro Montes Montesinos
Serra Serrano
Correia Pacheco Azevedo
Fonseca Costa Antunes

שו"ת יכין ובועז חלק ב סימן ג

ד"ה ואני אומר

ואני אומר שאין למונעם לקרות בתורה ראשון ואפילו אנו חושבים אותם משומדים לא אנוסים אעפ"כ מכלל ישראל הם נחשבים לפי שכל שנשתמד אפי' ברצונו מישראל הוא נחשב דהא קיימא לן במס' סנהדרין בפ' נגמר הדין ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא וכדאמרי אינשי אסא קאי ביחלף אסא שמיה ואסא קרו ליה ומהאי טעמא הוו קדושי משומד קדושין וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' אישות ישראל משומד שקדש אף עפ"י שהוא עובד ע"ז ברצונו הרי אלו קדושיו קדושין גמורין וצריכה ממנו גט ע"כ.

וכן אמרי' במס' יבמות בפ' החולץ לענין גר שנתגייר טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא אמר ר' יוסי בר חנינה דאי הדר ביה כישראל משומד הוי ואי קדש בת ישראל קדושיו קדושין ואם זה בגר שנתגייר שאינו מזרע ישראל אם חזר לסורו דינו כישראל כ"ש אלו האנוסים שאפי' נאמר שהם משומדים אעפ"כ מכלל ישראל הם נחשבים ולפיכך אם קדש בת ישראל קדושיו קדושין ולאו דוקא הם בעצמם שנשתמדו הם שנקראים ישראל אלא אף בניהם אשר יולדו להם בשמדותם אפי' עד עשרה דורות נחשבים מישראל כך ביאר אדוני אבי מורי הרב ז"ל במאמר האנוסי' שחבר בראיות והלכות רווחות ישרים ונכוחות אבל צריך שתהיה אמם מישראל אבל אם אמם גויה בנה כמוה ואינו נחשב מישראל וכדאמרי' במסכת קדושין בפ' האומר גבי מאי דכתיב כי יסיר את בנך מאחרי דאין בן בנך הבא מן הגויה קרוי בנך וגוי הבא על בת ישראל בנה נחשב מישראל כמוה דרחמנא אפקריה לזרעיה דעכו"ם במעיה דישראלית וזרמת סוסים זרמתם וזהו שאמרו שם בן בנך הבא מבתך קרוי בנך העולה מזה שמשומד ומשומדת נחשבים ישראל ובנים אשר יולדו להם בשמדותם גם כן נחשבים מישראל ואפי' עד כמה דורות ואעפ"י שלכמה דברים הם פסולים כמו לשחיטה ולעדות ולכמה דברים אחרים מ"מ לענין עריות כלומר לקדושין וגטין הם כישראל משום הכי איכא למימר כיון שהמשומדים נחשבים כישראל שאעפ"י שחטא ישראל הוא אף הכהנים שבהם כהנים הם ואין השמדות פוסלת בכהונתם אם עשו תשובה לפיכך כתבו קצת מהגאונים ז"ל שכל עברות שעובר הכהן אין פוסלין כהונתו כשיעשה תשובה ואם לא עשה תשובה מעצמו אנו מכין אותו עד שישוב שנאמר וקדשתו בעל כרחו ג"כ נראה שאין שום עבירה פוסלת הכהן אם עשה תשובה לפי שאין זה פסול בגופם כלל כמו הבא מזונה או מגרושה או מחללה שהבא מאלו אין לו תקנה כלל ולפיכך מי שבא מאלו האנוסים וטוען שהוא כהן ויעיד לו עד אחד שהוא מאותן המוחזקים בכהונה או ב' עדים שיעידו על אביו שהוא מהמוחזקין בכהונה עולה וקורא ראשון בתורה ואין לחוש לשום דבר ואין צריך שיעידו שהוא כהן מיוחס אלא שהוא מהמוחזקין שהם כהנים כי כל הכהנים שבזמן הזה אין בהם כהן מיוחס והכהן המיוחס הוא שיעידו שני עדים שהוא איש כהן בן איש פ' כהן בן איש פ' כהן עד האב ששמש על גבי המזבח ומן המזבח ולמעלה אין בודקין כך מבואר במסכת קדושין בפ' עשרה יוחסין והכהנים שבזמן הזה אין להם יחס זה ואינם כהני' כי אם בחזקה בלבד ולפיכך אלו הבעלי תשובה מי שיטעון מהם שהוא כהן ויעיד לו עד אחד שהוא אצלם בחזקת כהן הרי אנו מחזיקין אותו בכהן לפי שכל האנוסים בקיאים קצתם בקצתם ומכירים כל א' משפחתו ויחסו ואומרים זה ממשפחה פלוני' וזה ממשפחה פ' וגם יודעים ומכירים לאותם שהם מתיחסי' אל הכהונ' והם אצלם בחזקת כהנים ולפיכך אין לעכב על יד מי שיבא מהם מלקרות בתורה ראשון כשיעשה תשובה.


שו"ת יכין ובועז חלק ב סימן יט

ד"ה תשובה בודאי

תשובה:

בודאי שקידושי מומר קידושין גמורים הם ואין בינו ובין ישראל בענין זה כלום דהא קי"ל בפ' נגמר הדין אעפ"י שחטא ישראל הוא וכדאמרי אינשי אסא קאי ביני חלפי אסא שמיה ואסא קרו ליה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכ' אישות וז"ל ישראל מומר שקידש אעפ"י שהוא עובד עכ"ום ברצון הרי אלו קידושין גמורין וצריכה ממנו גט ע"כ יצא לנו דין זה ממה שאמרו בפ' החולץ בענין הגר טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא א"ר יוסי בר' חנינא דאי הדר ביה כישראל מומר הוי ואי קדש בת ישראל קידושיו קידושין ואע"ג דאמרי' בפ' השולח הגר שחזר לסורו מין הוא ואפי' הכי אסיקנא התם דקידושיו קידושין וכל שכן אלו האנוסים שאפי' נאמר שהם מומרין קידושיהן קידושין שהרי הם תולעת יעקב מתי ישראל ואפילו הנולדים בשמדותם והמקדש והוא ערל קידושיו קידושין כל שאמו מישראל וכן כתב בעל מגיד משנה וז"ל ומן הסוגיא שבפ"ק דיבמות נראה לי שאפי' זרעו שהוליד משנשתמ' אם קידש אותו זרע קידושיו קידו' ודוקא זרע שהולידו מישראלית אפי' מומרת אבל הולידו מן העכ"ום אין חוששין לו שהרי אפי' ישראל גמור הבא על העכ"ום והוליד ממנה בן אינו קרוי בנו אלא בנה וזה ברור ע"כ וכן כתב א"ז הרשב"ץ ז"ל בס' התשב"ץ שהמומרים קידושיהן קידושין ואפי' הנולד מהם בשמדותם והוא ערל כך הוא דינו כל שאמו אנוסה ואפי' היה אביו עכ"ום כיון שאמו מישראל אפי' היא אנוסה או מומרת קידושיו קידושין דקי"ל בפ' כיצד ביבמות בן בתך הבא מן העכ"ום קרוי בנך כ"ש אביו ואמו אם הם אנוסים והבן אפי' הוא ערל שקידושין קידושין והא קי"ל במסכת נדרים שהעכ"ום אפי' מהול נקרא ערל וישראל אפי' ערל נקרא מהול.

ואחר שנתבאר שקידושי מומר ואפי' ערל בבת ישראל הוו קידושין גמורין הוא הדין בקדושי ישראל במומר' הוו קידושין גמורין והוא הדין והוא הטעם במומר במומרת דטעמא דאעפ"י שחטא ישראל הוא שייך בכלהו וכיון דקי"ל שקידושיו קידושין גמורין גירושיו נמי גירושין וגטו גט דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ומעשים בכל יום יוכיחו שהמומרים מגרשין וגטן גט וכן היא הסכמת כל האחרונים ז"ל.

והרמב"ם ז"ל לא פירש דעתו בזה אם גטו גט או לא ונראה בודאי שדעתו היא שגטו גט אעפ"י שלא כתב כן בפירוש הניחו סתם וילמד סתם מן המפורש שהרי פי' לענין קידושין שקידושיו קידושין ואין טעם לחלק בין קידושין לגרושין ועל זה ראוי לסמוך ושלום:


שו"ת יכין ובועז חלק ב סימן לא

ד"ה תשובה מה

תשובה:

מה שראוי לומר בזה תחלה הוא דהלכה רווחת היא בישראל דיש' מומר אעפ"י שחטא ישראל הוא כדאי' בבכורות בפ' עד כמה ובסנהדרין בפ' נגמר הדין וקדושיו קדושין ובנו כמוהו אם נולד לו ממומרת כדאי' בפ' האו' בקדושין וביבמות בפ"ק ובפ"ב ובפ' החולץ ולא תימא דוקא בישראל מומר אלא אפי' גר שחזר לסורו הרי הוא כיש' לענין זה וכדאמרי' בפ' החולץ טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא אמר ר' יוסי בר חנינא דאי הדר ביה כישראל מומר הוי דאי קדש בת ישראל קדושיו קדושין ואמרי' נמי בבכורות בפ' עד כמה הגר שקבל עליו דברי תורה נחשד לדבר א' ואפי' נחשד לכל התורה כלה היא הוא כיש' מומר נפקא מינה דאי קדש קידושיו קידושין ואע"ג דאמרי' בפ' השולח דגר שחזר לסורו מין הוא אפ"ה אסיקנ' דקדושין קדושין כ"ש אלו האנוסים שהם תולעת יעקב שאם קדש אחד מהם את האשה קדושיו קדושין ואפי' עד כמה דורות עד סוף העולם חשבינן ליה ולא תימא במומר הבא על המומרת אלא אפי' עכו"ם הבא על בת יש' או מומרת זרע זרעה עד סוף הדורות יש' הוא דרחמנא אפקריה לזרעה דעכו"ם במעיה דיש' כדאי' ביבמות ובקדושין וראיה לדבר דאפי' בתר כמה דרי יש' מתקרי מדאמר רב אסי אמר רב יהודה בסוף פ"ק דיבמות גוי שקדש בזמן הזה חוששין לקדושיו שמא מעשרת השבטי' הוא כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי בנתא דההוא דרא אצטרויי אצטרו כלומר נבקעו רחמן ולא נתעברו איכא דאמרי כי אמריתא קמי דשמואל אמר לי לא זזו משם עד שעשאום עכו"ם גמורים שנא' בה' בגדו כי בנים זרים ילדו משמע דבין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא בנה של ישראלית אפי' הבא מעכו"ם אפי' מכמה דרי ישראל הוא וישראל מתקרי דאסא דקאי ביני חלפי אסא הוא ואסא מתקרי כדאי' בסנהדרין ואי לאו דבנת' דההו' דרא אצטרויי אצטרו א"נ שגזרו עליה' חיישי' לקדושיו דעכו"ם בזמן הזה שמא מעשרת השבטים הוא ואין לטעות ולומר שמה שגזרו עליהם שהיא כוללת לכל עכו"ם הבא על בת ישראל דהוי גוי דהא סוגיין בכוליה תלמודא דיש' מומר דיניה כיש' והכין פסקו כלהו רבואתה ז"ל אלמא דלא הויא ההיא גזרה אלא לבני בנתא דההוא דרא בלחוד והרש"בא ז"ל כתב בחדושיו בפ"ב דיבמות והא דאמר שמואל לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורים לאו לממרא דיש' עכו"ם גמור ועובד ע"ז שאין חוששין לקדושיו אלא אותן בלבד הוא שעשאום גוים גמורים הלכך אלו בני המומרים כל שאמם מיש' אפי' מכמה דרי ואפי' עכו"ם הבא על המומרת זרע הבן ההוא עד סוף כל הדורו' ישראל הוא דאי לאו דבנתא דההוא דרא אצטרויי אצטרו אי נמי גזרו עליהם להיות גוים גמורים עכו"ם שקדש בזמן הזה אפי' לאחר כמה דרי חוששין לקדושיו אלמא לית להו לבני אלו המומרים דינא דגרים והגע עצמך בן המומרת שחזר בתשובה ס"ד שיהא מותר בממזרת כדין דין דלא אתקרו קהל כדאי' ביבמות וקדושין זה לא עלה על דעת דאחינו הוא מכל מקום ותלמידי רש"י ז"ל כתבו משמו שאסור להלוות לבן המומרת ברבית ואף לר"ת ז"ל שסובר שמותר היינו מטעם שהוא מן המורידין ואין אתה מצוה להחיותו אבל לא מטעם שאינו אחיך דכתיב ולאחיך לא תשיך אלא מטעמא דוחי אחיך עמך וזה אי אתה מצוה להחיותו אעפ"י שהוא אחינו כן מתברר בלשון הרמב"ן ז"ל בפ' איזהו נשך וכן כתב הרב ר' יונה די סמאשתרי ז"ל וא"ז הרשב"ץ ז"ל בתשובותיהם נמצא מטעם זה ישראל מומר שקדש קדושיו קדושין וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' אישות ישראל מומר שקדש אעפ"י שהוא עובד ע"ז ברצונו הרי אלו קדושין גמורין וצריכה ממנו גט עכ"ל ומאחר שקדושין קדושין גטו גט ואעפ"י שהרמ"בם ז"ל לא פירש לענין גטו אם הוא גט או לא ובאו דבריו סתומי' בזה שהוא ז"ל כתב לענין כתיבת גט אם כתבו מומר הוא בטל לכדין נכרי וסמך על מה שאמרו בראשון מחולין דמומר לע"ז ומחלל שבתות בפרהסיא דהוי כגוי לכל דבריו ופי' הוא ז"ל דהוא הדין לענין כתיבת גיטין וכבר הגיה הר"ם הכהן ז"ל וכתב נר' מדבריו שאמר הרי הוא כעכ"ום לכל דבר שישראל שנשתמד אין גרושיו גרושין וכל הגאונים פוסקים דיש' מומר לע"ז קדושין קדושין ולא חשבי' להו כעכו"ם כי אם לדברים המנויין בתלמוד דקיימא לן אעפ"י שחטא יש' הוא ובהל' קדושין כתב דקדושיו קדושין וצריכה הימנו גט ובהל' גרושין לא כתב דיכול להתירה בגט אעפ"י שנשתמד וכתב הרי הוא כעכו"ם לכל דבר צ"ע עכ"ל וכתב א"א מורי הרב ז"ל שאין כונת הרמב"ם ז"ל שגרושי מומר אינן גרושין דהא איתיה בתורת קדושין וכמו שכתב הוא ז"ל אבל הכונה היא שכיון שהוא עובד ע"ז אינו כותב לשמה שכן כתב הוא ז"ל שהעכו"ם לדעת עצמו הוא כותב ואעפ"י שהיה צריך לומר מפני שאינו בתורת קדושין כמו שנתן הוא הטעם בעבד אבל מפני שאמר שהמומר העובד ע"ז דינו כעכו"ם נתן טעם בעכו"ם מפני שהוא כותב על דעת עצמו ע"כ א"כ דעתו ז"ל היא שגטו גט אעפ"י שלא פי' כן כיון שכתב קדושיו קדושין שאין טעם לחלק בין גטין לקדושין אלא שהוא ז"ל כתב מה שנמצא במפורש בגמרא שאמרו קדושי מומר קדושין ומה שלא נז' בגמ' בפירוש הניחו סתום וילמד סתום מן המפורש ואין ספק שזהו דעתו וכן היא דעת ר"י ז"ל בעל התוספות דכתב יש לומר דדוקא עבד פסול לכתיבת גט שאינו בתורת גטין וקדושין כלל שאין לו אישות ומשום הכי פסול בשליחות גט בין להולכה בין לקבלה אבל מומר כיון דאיתיה בתורת גטין וקדושין בר בריתא הוא ובר שליחות הוא ואעפ"י שחט' ישראל הוא וכתב הרב בעל העטור ז"ל ומעשים בכל יום שהמומר מגרש אשה שנתקדשה לו אפילו ביהדותו וכתב ר"ת ז"ל שאין כותבין בגט אלא שם יהודית לא שם גויות נר' שדבר פשוט הוא דגט מומר גט הוא ולאו דוקא הם אלא אפילו הנולד מהם בשמדותם והוא ערל אפילו עד עשרה דורות כך הוא דינו כל שאמו אנוסה אפילו היה אביו עכו"ם דקיימא לן בפ' כיצד דיבמות בן בתך הבא מן העכו"ם קרוי בנך כ"ש אם היו אביו ואמו אנוסים וכתב בה"ג ז"ל בסוף הל' קדושין בר מומר דאתיילד ממומרת תפסי ליה קדושין לפי דרכנו למדנו שמומר ומומרת דינם לענין עריות כישראל ובנים אשר יולדו להם ג"כ כך הוא דינם לפיכך גטן גט וקדושיהן קדושין וכן כתב הרב בעל מגיד משנה וז"ל ומן הסוגיא שבפ"ק דיבמות נ"ל שאפילו זרע שהוליד משנשתמד אם קדש אותו זרע ישראלית קדושיו קדושין ודוקא זרע שהולידו מישראלית ואפילו ממומרת אבל הולידו מן הגויה אין חוששין לו שהרי אפילו ישראל גמור הבא על הגויה והולד ממנה בן אינו קרוי בנו אלא בנה וזה ברור עכ"ל נמצא שהעלינו שקדושי מומר בבת ישראל הוו קדושין גמורין הוא הדין בקדושי ישראל במומרת הוו קדושין גמורין והוא הדין קדושי מומר במומרת דאעפ"י שחטא ישראל הוא שייך בכלהו.

Ao Michnê Torá em Português
משנה תורה בפורטוגזית


Volta para a página principal
חזרה לדף הבית