Voltar
חזרה


Volta para a página principal
חזרה לדף הבית


שו"ת מבי"ט חלק א סימן קע

ד"ה תשובה: כל

תשובה:

כל מי שעובר באונס, אפי' על עבירות חמורות - לא נפסל לעדות, דלא מיקרי רשע. ומש"ה אין עונשין אותו, וכמו שהביא הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות סנהדרין, וג"כ אינו נפסל לעדות, דאנוס הוא. ובעדות אינו מעיד עדות שקר שלא באונס, וכדמשמע נמי מההיא ד"אנוסין היינו" דאי מחמת נפשות, כשרי' להעיד, וכמו שהביא הריב"ש ז"ל תשובה ד', דמתוך האונס לא נפסל לעדות, כיון שאין ב"ד עונשין אותו.

וכתב כי אלו האנוסים שלא יצאו להמלט על נפשם, יצאו מחמת כשרות. וצריכין חקירת חכם אם הם מתנהגים בכשרות, וכו'. ואם עוברים ברצון, אפילו בינם לבינם, אם בע"ז וחילול שבת בפרהסיא, הרי הם כגוים גמורים. ואם העבירה היא משאר איסורים, הרי הוא מומר לאותו דבר, ולא לדבר אחר. ע"כ ענין דבריו.

ואלו האנוסים הוא ידוע, כי רובן אינם בחזקת שהם עובדי' בינם לבין עצמם בפרט בע"ז וחילול שבת, דבינו לבינו ליכא פרהסיא בחילול שבת, וא"כ אינם פסולים במה שעושים בפרהסיא ע"ז וחילול שבת, שהם אנוסים, ובינם לבין עצמם לא חשידי אע"ז, אפי' הרשעי' שבהם. וחילול שבת פרהסיא נמי ליכא בינם לבין עצמם, אפי' שהיו מחללים שבת, ואם כן הם כשרים לעדות אפי' עודם שם.

וכ"ש כשבאו לעבוד ה' בפרהסיא. ואם העבירות שהוא עובר בינו לבין עצמו משאר עבירות, כתב דהוי מומר לדבר א', ולא לדבר אחר, ואעדות שקר לא חשידי. ונראה לי דכיון שבאו כבר ליהידו', איגלאי מלתא למפרע דלא הוו עובדי ע"ז בינם לבינם, ולא הוו תחילתם בפסלות נמי על שאר עבירות, אם עברו, ולא הוי אלא משום חשדא.

ודי להם שנפסלי' בזמן פסלותם, ולא כשהעידו בכשרותם, דהא דבעי' תחלתו בכשרות ואם היה פסול קודם אינו עדות היינו כשבאו עדים שהיה פסול קודם, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל, ריש פרק י"ב.

וכן נראה מתשובת הרא"ש ז"ל כלל כ"ו "ואכלו נבלות ונפסלו כו'", משמע דיש ראיה דאכלו ונפסלו. אבל בחשדא בעלמא, לא.

Voltar
חזרה


Volta para a página principal
חזרה לדף הבית