ד"ה וכפי נראה

וכפי נראה מתוך דברי ההסכמה לא גזרו על בני האנוסים הקדומים על כן על כל הדברים האמורים למעלה היה נראה הדבר טוב והגון בעיני כשנעשה מעשה בשאלוניקי פעם אחת או שתים והתירו יבמות זקוקות ליבמים מבני האנוסים הקדומים.

אחר שהלכתי לקושטאנטינה ונשאלתי משאלוניקי מיבמה א' שהיתה זקוקה ליבם אנוס שלא היה מבני האנוסים הקדומים, אך אביו נאנס והוא היה הורתו ולידתו שלא בקדושה, השיבותי לשואל כי היבמות שהותרו בשאלוניקי לא היו מזה המין, כי היו מבני האנוסים הקדומים, ואפשר להקל בהם יותר, לא חס ושלום משום דקלישא קדושתייהו, כי בקדושתייהו קיימו, אלא משום שמא בדורות הראשונים אפשר שנתערב אי זה גויה באותה המשפחה.

ואף על פי שהוא ספק רחוק כי אחד מאלף נושא גויה והוא ניכר ומתועב ביניהם על המעשה הרע ההוא מ"מ כיון דהוא קבוע הוי כמחצה על מחצה והוו תרי ספקי וכמו שכתבתי.

אבל בזה שלא יש חשש מתערובות גויה אף כי היה הורתו ולידתו בגויות אין לנו להקל ח"ו ואחר זה נתתי את לבי לחפש בספרי' הנמצאים בקושטאנטינא ומצאתי שה"ר ישעיה מטראני האריך בזה וכתב להחמיר, ואמר בהדיא שדין היבום הוא כדין הקדושין, ובקדושין כל אפין שוין דאפילו מאלף דור קדושיו קדושי' כשקדש לפני עדים כשרים.

וכן באו בידי בהשאלה כמה שיטות מיבמות מהרשב"א ומהריטב"א ומרבנים זולתם ובכלם ראיתי שכתבו דדין היבום הוא כדין הקדושי' וכשם שהקדושי' שלהם הם קדושי' כך היבום שלהם הוא יבום.

ונפלאתי הפלא ופלא איך הרב ר' ישעיה מטראני ז"ל והרבנים בעלי השיטות שהחמירו כמו שכתבתי לא הזכיר שום אחד מהם מה שכתב רב שרירא גאון, שתלה הטעם שהורתו ולידתו בקדושה.

אמרתי בלבי: אין זה כי אם שכלם סבורים דהגאון ז"ל לא חלק כלל, אלא דבין דנולד בגויות או שנולד ביהדות זוקק ליבום, ומה שכתב: "...כיון שהורתו ולידתו בקדושה..." - לאו לאפוקי אותם שנולדו בגויות כתב כן, דכל בני אנוסים אפילו מאלף דור הורתם ולידתם בקדושה הוי , ולפיכך כתב הגאון שהדין נותן שיהיו זוקקין ליבום, לפי שהיבום הוא תלוי כשיהיה הלידה וההריון בקדושה, ומשום הכי האחים הגרים אינם זוקקים ליבם, עד שיהיו שניהם הורתן ולידתן בקדושה.

אבל האנוסים - אפילו מאלף שנים - הם זרע קדש והורתן ולידתן בקדושה והם זוקקין ליבם לדעת הגאון והפוסקים רובא דרובא הנמשכין אחריו ומי יתן והיה לי לב להבין דברי הרב המובהק כמה"רר יעקב בן חביב ז"ל איך חשב שרב שרירא גאון הי' מחלק בין הנולד ביהדות לנולד בגויות והיה מפרש דברי רב שרירא במה שכתב הורתו ולידתו בקדושה ר"ל ביהדות, והלא הרב המובהק הנז' זל"הה בעצמו כתב בתוך הפסק שלו תשובה לרב סעדיה גאון, ובסוף תשובת הגאון כתוב, וזה לשונו: "לענין קדושין וגיטין, חליצה ומיאונין, וממזרות וכדומה להם, בכל המצות, בחינתו בכל אלה - אם היתה הורתו ולידתו בקדושה - קדושיו קדושין, וגיטו גט, וחליצתו חליצה, ובניו מחייבי כריתות - ממזרים, כמו ששנינו לענין גרים: היתה הורתו ולידתו בקדושה, שהם כישראל לכל דבריהם..." - עד כאן.

ואם איתא שמה שכתב רב סעדיה גאון זכרו לברכה בזאת התשובה אם היתה הורתו ולידתו בקדושה, היינו שנולד ביהדות, אם כן איך התנה זה התנאי גם בקדושין? והלא בקדושין, אפילו שנולד בגיות מאלף דור, קדושיו קדושין?

אלא ודאי שמה שכתב הרב רבינו סעדיה גאון זכרו לברכה, אם היתה הורתו ולידתו בקדושה - רוצה לומר - שיהיו אביו ואמו מזרע ישראל. וכיון שזה הפירוש הוא מוכרח כדברי רב סעדיה גאון זכרו לברכה, למה לא פירש הרב המובהק זכרו לחיי העולם הבא גם זה הפירוש בדברי רב שרירא גאון?

ולכן מה שדעתי הקצרה מסכים בזה הנדון הוא: שהאנוסים הקדומים, אפילו מכמה דורות, בקדושתייהו קיימו אף לענין יבום, ואף כי הם בארצות הגוים, וליכא למיחש להקל לתערובת גויה שנתערבה באחד מעיר, לפי שיש להסתפק אם נלך אחר הבעל שפירש משם ובא בכאן לחסות תחת כנפי השכינה, והוי "כל דפריש מרובה פריש", או דילמא נלך אחר היבם - שהוא קבוע במקומו ובארצו - והוי "כל קבוע כמחצה על מחצה":

שו"ת מהר"י בן לב חלק א סימן כב

ד"ה +/מפתחות/ עד

+/מפתחות/ עד א' אומר בפני נתקדשה ועד א' אומר בפני הודתה שנתקדשה אי מצטרפי.

ההיא דפרק המגרש: "לא שישמעו קול הברה וכו'".

אם הזמינום לעדות ונמצא פסול ביניהם, אע"פ שלא בא להעיד עם הכשרים, העדות בטל.

כשאמר העד ששמע דברי קדושין, אבל אינו יודען, אי חיישינן דלא אמר לשון הגון.

הודאה בפני אחד לאו כלום הוא. איך צריך שיהיה הקול לחוש לו, ואי מבטלינן קלא או לא.

פירוש: ההיא דפ"ק דקדושין, "הא איכא סהדי באידית".

דין: כשאמרה: "מקודשת אני", ולא נתנה אמתלא לדבריה.

כל אשה הבאה מפורטוגאל וקאסטיליאה מבנות האנוסים, אין אנו חוששין לקדושין שנתקדשה אחר השמד.

אם עקרו דירתם מפורטוגאל לבא לטורקיאה, ומתעכבים בפלאנדי' ובוניציאה, אם חוששין שם לקידושיהם.

תמיהה על תשובת הרשב"א על ענין: "מי שטוען על אשה: 'קדשתיה!', והיא מכחישתו, והוא מגזם שיש לו עדים וכו', אם כופין אותו לברר טענתו, או לגרשה במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתמין לתתא כד אתו קדמנא רבי יצחק ן' נוניס ואורוסול וטען ר' יצחק הנ"ז איך קדש לאורוסול הנזכר בבואם מפורטוגאל בפלאנדיש שקדש אותה דאמר לה: "תהא לי מקודשת בטבעת זו וכו'", והיא מכחישתו, ואומרת: "לא היו דברים מעולם!" ובא אברהם קאבליירו והעיד בפנינו, ואמר, וזה לשונו: "קישטאנדו אין פלאנדישקי ויניאן די פורטוגאל פארה שיאיר גודויש, פואי ליימאדו דיאיל פאדרי די אורוסול הנז' אין שו קאזה, איאישטאבה אליי אביאקר אי אוטרוש אנוסים קי אליי אישטאבן אי אישטאן, אי די איליוש ויניירון אקה דאיקיל קאמינו, אי שי אליבאנטו אונו די איליוש אי דישו: "שאביד שיניורי' קי שואיש אקי לייאמאדוש פארה קי רבי יצחק ן' נוניס דא קדושין אאורוסול!" הנזכ' אי אנשי שיאליבאנאן איל דיגו יצחק ן' נוניס בההיא שעתא, אילידיו און, אי לידישו סיירטאש פאלאברש די קדושין, ושאלנו לו אם הפסיקו בענין אחר כשקם אחד מהם, ואמר איך רבי יצחק ן' נוניס הנזכר רוצה לקדש את הנזכרת, אי דישו קי אקאבנדו דידיזי' אקילייש פלברא' אקיל אומרי קי אירען לייאמדו' פארה קי איל דיגו רבי יצחק בן נוניס דאבה קדושין אלא דיגא אורוסול, תכף ומיד שיאיבאנטו אי לידיו און אנילייו, אילידישו פאלארש די קדושין קי איל נואינטינדיו, והיה כל זה ביום כ"ה לחדש תמוז שנת הש"ד לבריאת עולם, ושריר וקים:

שו"ת מהר"י בן לב

חלק א סימן כב

ד"ה והיה נראה

והיה נראה לכאורה דבנדון דבנדון דידן דאיכא מחלוקת הפוסקים, דהוה דמי לספק ספיקא וספק ספיקא לקולא, וכד מעיינן שפיר חזינן דלא מילתא היא, שהרי כתב המרדכי בפרק החולץ על ספק אחות חלוצה בשם רבנו ברוך, דבכמה מקומות בתלמוד אשכחינן דמחמירי אפילו בספק ספיקא, וכל שכן באיסור אשת איש, מכל מקום יראה לעניות דעתי דבנדון דידן הנך קדושי לא הוו קדושין כלל, דאפילו אם נאמר שהעד הראשון והעד השני מצטרפים, ונלך בכל הספקות שכתבתי לחומרא, כיון דהני סהדי לא הוו יהודים גמורים אלא מאותם האנוסים שהם או אבותיהם נאנסו בשמד פורטוגאל, ונתעכבו שמה כמה ימים וכמה שנים, והיו יכולין לצאת להמלט על נפשם, ובניהם אשר קמו אחריהם הרי הם כמותם, כיון שגם הם נתעכבו כמותם שמה כמה שנים, וכבר ידענו וראינו כמה כתבים ועדויות שכל גדולי שאלוניקי קדושים אשר בארץ המה ואדירים אשר בחיים חייתם נתקבצו והורו הלכה למעשה שכל אשה אשר תבא מפורטוגאל או קאשטילייא אין אנו חוששין לקדושין שנתקדשה אחר השמד כלל, ולא חלקו בין אותם שנאנסו לבניהם אשר קמו אחריהם, אחר שגם הם נתעכבו שמה ונשאו נשים והולידו בנים ובנות, וידעו את ה' כי הם כמו אומה בפני עצמו באותו המלכות ומלידה ומבטן יודעים שהם יהודים, ורואים חבריהם באים למלכות תוגרמה לחסות תחת כנפי השכינה, והמה מתעכבים שמה.

ודברים אלו ברורים הם, גם הרב מהר"ר דוד הכהן זלה"ה כתבם, והרחיב הביאור בהם בספר הפסקים שלו אלא שיש להסתפק בנדון דידן כי האנוסים שנתקדשה זאת האשה בפניהם היו בפלאנדיש, ועקרו דירתם ממלכות פורטוגאל לבא לתוגרמה, וגם כי קצת מהם משתקעים באנקונה ופלאנדיש - הם מיעוטא דמיעוטא - ואיכא למימר דהוו להו כיהודים כשרים, כיון שהרהרו תשובה בלבם.

וגם על זה כתבתי פסק, שדעתי היה נוטה לומר שאין סומכין על העדויות על האנוסים בהיותם בגויות, בפלאנדיש או בביניצייא, וגם שנראה שכוונתם לבא בתורקיא לחסות תחת כנפי השכינה מכמה טעמי שכתבתי באותו הפסק.

ואם כן בנדון דידן דאיכא תרתי שאותם העדים היו אנוסים וגם יש פנים להקל מהטעמים שכתבתי מילתא דפשיטא היא שאין ממש באותם הקדושין, והאשה הזאת תהיה מותרת להנשא למי שתרצה: