קטעים מתוך ספר דרכי הגמרא לרבינו ענמואל הספרדי זללה"ה הנדפס בספר מהררי נמירים

"משכיל על דבר ימצא טוב ובוטח בה' אשריו" (משלי טז, כ) – באר לנו שלמה המלך, עליו השלום, שלכל נושא ודבר שיבקש האדם לא ימצא התכלית עד שיטרח וישכיל ויעיין בו בכל מאמצי-כוחו ויחזור בו כמה פעמים, כמו שאמרו זכרונם לברכה: "אינו דומה מי ששונה פירקו מאה פעמים למי ששונה מאה ואחת", לפי שבכל פעם ופעם שיחזור בנושא ההוא יצא לו חידוש, וזה יהיה אחר ההשקפה הגדולה והעיון והחקירה והדרישה, כי אז ודאי ימצא טוב והיושר הצפון באותו דבר. כעניין שאמרו זכרונם לברכה: "יגעת ומצאת תאמין, יגעת ולא מצאת אל תאמין" – הודיע לנו בזה גם-כן, שצריך שיבקש רחמים שיסייעוהו מין השמים ושיבטח בו, כי הוא הנותן לאדם דעת וחונן לאנוש בינה, ולא בכוח שיכלו וגבורתו יגבר איש.

יצא מכלל דברינו, כי כל המשתדל בחריצות הנימרץ למצוא איזה מכוון, וגם בוטח בה' – אשרי, כי זה ישיג רצונו בעזרת השם.

לכן שמתי פני להדריכך בדרך ישרה על נקלה מאשר למדתי מרבותי, כי בהם תמצא ארחות יושר, ובכל אשר תפנה תמצא מרגוע לשכלך ולהבנתך, והשם יעזרך. וזה יהיה אחר שקדמו לך המידות הטובות והמוסרים שראוי להיות לכל איש נבון וחכם, כמו שסידרתי לך בספר "משיב נפש", וגם אחר שקדם לך הקדמה טובה באכילה ובשתייה וביסודי התורה ודיקדוק המקרא וסדרי המשנה, כאשר סידרתי לך בספר הזה, אז תיהיה ראוי ליכנס בחדרי הפילפול וההוראה בכוח העיון הישר ובשקידה המופלגה בתורה, כי כל המרבה בסחורה אינו מחכים, ועוד שנינו: "מרבה ישיבה – מרבה חכמה", ובהיותך מרבה ישיבה, לא יחסר לך כל טוב." [תחילת ספר הנ"ל]

אמר עמונאל בן החכם השלם כה"ר מנחם ספרדי, המכונה בן חסין. זה לשון המחבר: השם יודע ועד עלי, שהוא בוחן ליבות וכליות, שבתחילת כוונתי בקיצור הזה הוא להיותו לזיכרון בין עיני כל ימי חיי, כי מקוצר שיכלי ומיעוט השגתי, אף-על-פי שקטן המעיינים בדורנו זה יודע לחבר יותר טוב ועמוק מזה אלף אלפי פעמים, עם-כל-זה לא נמנעתי ונתביישתי לחקוק עט בספר, קיצור הדברים הלז, כדי שאתלמד בהם, כי מן התנא למדתי: "ולא הביישן למד". לכן אחלה כל קורא בסיפרי זה, שבכל טעות ילמד עלי זכות, ולכל מותר יעביר עליו הקולמוס. והמוסיף בו ביאור – יוסיפו לו אורך ימים ושנות חיים.

ואמר הילל: "ודלא מוסיף יסוף, ודלא יליף קטלא חייב". לכן צריך המעיין, שבכל נושא או דבר שיעיין, להוסיף ביאור בכל יכלתו, ולהבין דבר מתוך דבר, ולהדמות מילתא במילתא בשיקול הדעת לדרך האמת. וזהו שתמצא ברש"י זכרונו לברכה הרבה פעמים [כ]שיביא הכרח וראיה לדבריו, מוסיף בראיות רבות מכל מקום ואינו נמנע – בין במקרא בין במשנה, או מימרא אחר מימרא, 'תא שמע' אחר 'תא שמע', ו'תניא נמי הכי' אחר 'תניא נמי הכי', ומוסיף לחזק הראיה. ולפעמים משלים דבריו וראיותיו עד סוף, ומביא ראיה ברורה שאין בה פיקפוק ולא שום קושיא. וכשיהיה בה איזה קושיא, אז מודיעך מקורו של אותו נושא ומקומו, כדי שתלך ותבקש שם אולי תמצא חפצך, כדי שלא תשים עליו אשם לומר למה דיבר כך, כי אינו ממנו רק מאחרים גדולים ממנו, ולך אתה ובקש אחריהם. גם בזה רש"י זכרונו לברכה מוסיף ראיות רבות כדי להישמר מפירושים אחרים או מאתקפתא. והרבה פעמים מזכיר רש"י הפירוש שממנו נשמר, באמרו "אינו כך", או כשאומר "ולא גרסינן כך כי אם וכו'", ומבאר למה אינו זה כך, או למה גרסינן לה לאותו הפירוש או אותו הלשון. [משער ד' בספר הנ"ל]