|
"רב, ורבי יוחנן, ור' חביבא מתנו" -
כלומר: חך שמעתא שאומר בסמוך.
"רב מלכיא - מתניתין, ומתניתא - רב מלכיו.
וסימניך: מתניתין מלכתא"
- עיין ביצה
כ"ח, מכות
כ"א,
ובמקומות אחרים.
כל "רבי פלוני ורבי פלוני", עיין סתם מתניתין, באות ס'. ובאות ח', חכמים. ועוד, באות א', אמוראים, ובאות ת', תנאים.
"רבנן דבי רב" - התלמידים בני הישיבה. וכל היכא דאתמר "בי רב", אינו ממש, אלא בית המדרש.
"רבוי ומיעוט וכל חלקיו", עיין באות כ' "כלל ופרט".
"רבוי" - כיצד? - שלשה לשונות - "את", "גם", "אף" - לרבות. "ויי' פקד את שרה - "את" - מלדמד שכל העקרות נפקדו עמה. "גם צאנכם גם בקרכם, קחו" - "גם" - מלמד שנתן להם דורון משלו. "ויקח את אדרת אליהו אף הוא" - ויכה את המים - "אף" - מלמד שנעשו נסים לאלישע בקריעת הירדן יותר מאליהו, וכן פי שנים אתה מוצא: שמונה מופתים לאליהו, וי"ו לאלישע.
"רבוי אחר רבוי" - כיצד? - " גם את הארי, " גם את הדוב היכה עבדך - כשהוא אומר: "גם", "את", "גם" - הרי שלשה רבוים - מלמד שהיו שם חמש חיות רעות - ארי ושני גוריו, והדוב וגורו.
"רבוי אחר רבוי" ו"מיעוט אחר מיעוט" - בכל דוכתא, אמרינן: "אין רבוי אחר רבוי, אלא למעט; ואין מיעוט אחר מיעוט, אלא לרבות" - ואי אשכחן "מיעוט אחר מיעוט" דדריש למעט, צ"ל, דכי אמרינן: הכללא דוקא שאין לנו לדרוש ולקיים רבויים ומיעוטים, דאמרינן ודאי הכתוב הפליג בהם לרמוז איפכא, אבל היכא דאפשר לדרוש ולקיים אותם דרשינן להו, ומוקמינן להו אדינייהו - רוצה לומר: הרבוי לרבות, ולהפך. ואיך "מרבה" מיעוט אחר מיעוט הוא? במשל: ממעט ד' אנשים המיעוט הראשון, וחוזר וממעט ב' אנשים מהם המיעוט השני. אם כן, הוא מרבה עדיין השנים האחרים שבהם.
|
|