Capítulo 11: Fonte na Gemará Tratado Ĥulin 14a, 14b, 15a
דף יד,א משנה - השוחט בשבת וביום הכיפורים אף על פי שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה:
דף יד,א גמרא - אמר רב הונא דרש חייא בר רב משמיה דרב אסורה באכילה ליומא
ונסבין חבריא למימר רבי יהודה היא
הי רבי יהודה א"ר אבא רבי יהודה דהכנה היא
דתנן מחתכין את הדילועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים
רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה
לפי שאינה מן המוכן
אלמא כיון דלא איתכן מאתמול אסורה
ה"נ כיון דלא איתכן מאתמול אסורה
א"ל אביי מי דמי התם
מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לכלבים
הכא מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לאדם מי סברת בהמה בחייה לאכילה עומדת
בהמה בחייה לגדל עומדת
א"ה בהמה לרבי יהודה בי"ט היכי שחטינן
אמר לו עומדת לאכילה ועומדת לגדל
נשחטה הובררה דלאכילה עומדת
לא נשחטה הובררה דלגדל עומדת
והא לית ליה לרבי יהודה ברירה
מנא לן
אי נימא מדתניא הלוקח יין מבין הכותים
אומר
שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה
עשרה מעשר ראשון
תשעה מעשר שני
ומיחל ושותה מיד דברי ר"מ
רבי יהודה ורבי יוסי ור"ש אוסרין
דף יד,ב גמרא - התם כדקתני טעמא
אמרו לו לרבי מאיר
אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע
אמר להן
לכשיבקע
אלא מדתני איו דתני איו
רבי יהודה אומר אין אדם מתנה על שני דברים כאחד
אלא אם בא חכם למזרח עירובו
למזרח למערב עירובו
למערב ואילו לכאן ולכאן
לא והוינן בה מאי שנא לכאן ולכאן דלא
דאין ברירה
מזרח ומערב נמי אין ברירה
ואמר רבי יוחנן וכבר בא חכם
אלא אמר רב יוסף רבי יהודה דכלים היא
דתנן
כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין
ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה
שברי עריבה לכסות בהן פי חבית
שברי זכוכית לכסות בהן פי הפך
רבי יהודה אומר ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן
שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה
שברי זכוכית לצוק לתוכן שמן
מעין מלאכתן אין מעין מלאכה אחרת לא
אלמא כיון דלא איתכן מאתמול להך מלאכה אסירי
הכא נמי כיון דלא איתכן מאתמול אסורה
אמר ליה אביי מי דמי התם מעיקרא כלי והשתא שבר כלי והוה ליה נולד ואסור
הכא מעיקרא אוכלא ולבסוף אוכל אוכלא דאיפרת הוא
ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר אוכלא דאיפרת שפיר דמי
דתנן אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין
רבי יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור
לאו אתמר עלה
אמר רב יהודה אמר שמואל מודה היה רבי יהודה לחכמים
בסלי זיתים וענבים אלמא כיון דלסחיטה קיימי יהיב דעתיה
הכא נמי כיון דלשחיטה קיימא יהיב דעתיה מידי הוא טעמא
אלא לרב האמר רב חלוק היה רבי יהודה אפילו בסלי זיתים וענבים
אלא אמר רב ששת בריה דרב אידי רבי יהודה דנרות היא
דתניא מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דברי רבי יהודה
אימר דשמעת ליה לרבי יהודה במוקצה מחמת מיאוס
מוקצה מחמת איסור מי שמעת ליה
אין דתנן רבי יהודה אומר
דף טו,א גמרא - כל נרות של מתכת מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת
ודלמא שאני התם דהוא דחי ליה בידים אלא אמר רב אשי רבי יהודה דמבשל היא
דתנן
המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי רבי מאיר
רבי יהודה אומר בשוגג יאכל במוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית
רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים
ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים
ונוקמה במזיד ורבי מאיר לא סלקא דעתך
דקתני דומיא דיום הכפורים מה יום הכפורים
לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד לא אכיל
אף הכא נמי לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד לא אכיל
ומי מצית מוקמת לה בשוגג
ורבי יהודה והא אף על פי שמתחייב בנפשו קתני
הכי קאמר אע"פ דבמזיד
מתחייב בנפשו הוא
הכא דבשוגג שחיטתו כשרה ונוקמה כרבי יוחנן הסנדלר
דאמר לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד לא אכיל
רבי יוחנן הסנדלר קמפליג במוצאי שבת לאחרים ולא לו
תנא דידן שחיטתו כשרה קתני לא שנא לו ולא שנא לאחרים
תני תנא קמיה דרב המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל
ומשתיק ליה רב
מאי טעמא משתיק ליה אילימא משום דסבירא ליה כרבי יהודה
ותנא תני כרבי מאיר משום דסבירא ליה כרבי יהודה
מאן דתני כרבי מאיר משתיק ליה
ועוד מי סבר לה כרבי יהודה
והאמר רב חנן בר אמי כי מורי להו רב לתלמידיה מורי להו כר' מאיר
וכי דריש בפירקא דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ
וכי תימא תנא בפירקיה תנא קמיה אטו כולי עלמא לתנא צייתי לאמורא צייתי
אמר רב נחמן בר יצחק תנא שוחט תנא קמיה דרב
השוחט בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל אמר ליה מאי דעתיך
כרבי מאיר עד כאן לא קשרי רבי מאיר אלא במבשל דראוי לכוס
אבל שוחט דאין ראוי לכוס לא והא מתניתין דשוחט הוא
ואמר רב הונא דרש חייא בר רב משמיה דרב
אסורה באכילה ליומא ונסבין חבריא למימר
רבי יהודה היא הא רבי מאיר שרי כי שרי רבי מאיר
דף טו,ב גמרא - כגון שהיה לו חולה מבעוד יום אי הכי מאי טעמא דרבי יהודה דאסר
כגון שהיה לו חולה והבריא וכי הא דאמר רב אחא בר אדא אמר רב
ואמרי לה אמר רבי יצחק בר אדא אמר רב
השוחט לחולה בשבת אסור לבריא
המבשל לחולה בשבת מותר לבריא
מאי טעמא
האי ראוי לכוס והאי אינו ראוי לכוס
אמר רב פפא פעמים שהשוחט מותר
כגון שהיה לו חולה מבעוד יום
מבשל אסור
כגון שקצץ לו דלעת
אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא השוחט לחולה בשבת
מותר לבריא באומצא
מ"ט כיון דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה
כי קא שחיט אדעתא דחולה קא שחיט
המבשל לחולה בשבת אסור לבריא
גזירה שמא ירבה בשבילו: