|
|
|
"לא צריכא" - הכי פירושו: "לא נצרכה הא דפלוני,
אלא לכי האי גוונא".
והתלמוד קצר בלשונו, והשמיט "אלא".
"לא זו אף זו קתני" - כשמקשה הגמרא לישתוק מרישא, ומסיפא ידעינן, ומתרץ: "לא זו, וכו'" - דאורהיה דתנא, נקיט ברישא מלתא דפשיטא, והדר מוסיף עלה מלתא דרבותא - ולפעמים תני איפכא מלתא דרבותא ברישא, והדר מוסיף עלה מלתא דפשיטא, ורוצה לומר: "זו, ואין צריך לומר זו, קתני!" וזה התירוץ ד"זו, ואין צריך וכו'", אינו מתרץ אלא מתוך דוחק גדול, דלא אפשר ליה בלאו הכי. אבל "לא זו", אומר בכל דוכתא:
"לאו שבכללות" - קיימא לן בכל דוכתא: "לאו שבכללות, אין לוקין עליו!" -
"לאפוקי או לאתויי" - כגון: "הכל, לאתויי מאי?" - בריש חגיגה - וכל "לאפוקי", לית הלכתא כי האי:
"לא מן השם הוא זה" - פירש רש"י בסוף פרק קמא דתענית שאין זה טעם:
"להודיעך כחו דפלוני" - רוצה לומר: "כחו וחידושו של מתיר,
משום דרבותא וחדושא של היתירא עדיף טפי,
והמתיר סומך על שמועתו מה שאין כן האוסר,
שכל אדם יכול להחמיר!"
"לימא כתנאי" - רוצה
לומר:
"מי לימא דהני תנאי פליגי במילתיה דהנך אמוראי או בפלוגתייהו דהנך אמוראי?" -
ודחיקא ליה מילתא שיאמר האמורא דבר סתם דלא ככולי עלמא,
שאם לפסוק הלכה, לימא בהדיא: "הלכה כפלוני!"
ומדקאמר למלתיה סתם, או פליגי סתם, משמע
אליבא דכולי עלמא הוא, ומשום הכי קא מתמה, ואומר:
"לימא כתנאי!"
כלומר: "מר, דאמר כפלוני; ומר, כפלוני,
ואתי כל חד וחד דלא ככולי עלמא!" -
ואשכחן דוכתא דמקשינן: "לימא כתנאי!"
ומהדרינן: "כולי עלמא לית להו מלתא דהך אמורא!" -
כלומר: ולא אתי האמורא כשום אחד מהם.
"לימא הני תנאי כהני תנאי" - ר"ל: "מי נימא דפלוגתא דתני כפלוגתא דתני ודחיקא ליה מלתא לתלמודא שיבא מחלוקת אחד בעצמו בשני מקומות ובתרי לישני - ועוד, מי שסדר המשנה והברייתא הוה ליה למתנינהו גבי הדדי, ולימא פלוני ופלוני כך. ויש מי שכתב דטעמא הוא כדי לברר היאך נפסוק ההלכה על פי הכללים המסודרים בידינו "פלוני ופלוני הלכה כפלוני" - ועוד יש נפקותא אחרת בדבר, שאם נמצא לאחר מהם בהפך, נקשה עליו מדידיה לדידיה - ומצינו ברכות ט': "והני תנאי כהני תנאי":
"לימא תנן סתמא דלא כפלוני?"
וסתם משנה נראה לאוקומה אליבא דכ"ע.
"לימא מסייע ליה" - פי': "ותיהוי קושיא לבר פלוגתיה" -
או פירושו: "לראות אם הלכה כמותו, כיון שהתנא מסייעו" -
או אפשר שמקשה לבעל המאמר,
דמאחר דדבר זה מפורש במשנה או ברייתא, מאי קא משמע לן?
וגם י"ל שכשמקשה ממשנה,
למה לו לאמורא לומר דבר שבא במשנה שהוא חייב לידע אותה? -
שהיו המשניות שגרות בפי האמוראים.
אבל כשאומר: "לימא כתנאי מברייתא?" - יהיה או להקשות
לבעל פלוגתיה, או לקבוע הלכה.
וכשאומר: "לימא הני תנאי כהני תנאי?" -
אם הם כלם במשנה, אפשר ששואל למסדר המשנה:
"למה לא חבר מחלקותם יחד,
ולימא פלוני ופלוני אמרו כן!"
ואם הם בברייתא,
אפשר לענין פסק הלכה.
"לימא בהא קמיפלגי?" - פי': "ויהא הלכה כמר" - כפי הכללא נ"ל, ואמר: "אלא, בהאי קמיפלגי". - (ועין באות כף כל "מאי לאו?" - וכו'.) בראש השנה י"ט. וכן...
..."לימא בפלוגתא" - דר"א ור"י פליגי במכות י"א.
"לכי תשכח" - "כאשר תמצא הדבר, תפרש כרצונך".
"למימרא" - על הרוב, בתמיהא. ויש "למימרא" בניתותא - ר"ה י"א:
"ליערבינהו, וליתנינהו" - לאו בכל דוכתא פריך הכי. ובספ"ה דסוטה, דהיכא דהם חלוקים בטעמה, לא פריך:
"לעולם לא תיפוך" - עיין באות מ"ם: "מוחלפת השיטה":
"לפלוג וליתני בדידיה" - כלומר: "לפי דרכו זה הוה מצי לעשות חלוקה, ואמאי שבקיה לאורחיח לדלג מענין לענין?", מאחר דמהדר תנא למצוא חלוקה בדבר. ופעמים מתרץ: "כולא בדידה קמיירי!" - כלומר: "לא בעי התנא לא לאשמעינן חילוקין דהך דידה כדקאמרת, אבל יש דידה שבו רוצה התנה לאשמועינן חילוקין, וכולא אורחיה הוא:
"לשון שוה" - בשני מקומות, ואין ביאורו אחד, כמו "שור חרש, שוטה וקטן", ר"ל: "שור של חרש, ש"ו", לא שהשור עצמו חרש - ובפרק הפרה, אמר: "מאי שור חרש? אילימא שור של חרש, וכו'", וא"ר יוחנן: "שור שהוא חרש!" ואע"גב דהתם מוקמינן "שור של חרש", מ"ט שמעינן מר' יוחנן?- שהלשון יסבול כן, מדלא פרכינן עליה דר"י, מכדי שור שהוא חרש קתני, וכן כל כיוצא בזה. |
|
|