|
|
|
"ואמרי לה" - לישנא אחרינא הוא, כמו: "אמר אביי, ואיתימא, רב פפא", ודכותא טובא. רוצה לומר: אמר פלוני, ואיכא מאן דאמר דלאו פלוני אמרה, אלא פלוני.
"ואמרי לה כדי" - לשון חנם, רוצה לומר: "איכא מאן דאמר להא מלתא בלא גברי, אלא סתמא קאמר לה." וכן הוא פירש "כדי נסבא" - רוצה לומר: "חנם".
"ואו" - במקום "או", כמו: "חלץ ועשה מאמר", רוצה לומר: "או עשה", וכן דרך המקראות. וכן יש "שין" במקום "ויו" בפרק קמא דביצה: "שאפר כירה מוכן הוא", והוא מסיק: "ואפר כירה...", וכן הרבה.
"ואם איתא" - דמקשה. פעמים מצינו דהכי הלכתא. בתחילת פרק המדיר, דף ע' : "אם איתא לדרב הונא", והכי הלכתא, דקאמר בפרק "שני דייני גזרות", דף ק"ז: "והלכתא כרב הונא, דאמר, וכו'"
"ודקארי לה, אמאי קרי לה? - כל דתקון רבנן, כעין דדאורייתא תקון!" אומר הכי כשמתרץ: "אנא אמינא דאורייתא, ואת אמרת דרבנן, דלא דמי דאורייתא לרבנן. והמקשה שהקשה מאיסורא דרבנן לאיסורא דאורייתא, אמאי? - שהיה סבור לדמות משום דכל דתקון רבנן, וכו'" והכי אמרינן בהדיא פרק קמא דיבמות, ועיין באות קוף: "קארי, ודקרי לה, וכו'"
"ודלמא, כוליה להכי הוא דאתא" - כלומר: לחדא מנייהו, ומני ליה תרוייהו? פירוש דסוגיית הגמרא בהרבה מקומות, כשדורש תרי מילי מחד קרא מקשה כן, ומשני: "אם כן, לכתוב קרא וכו'". ופעמים, אומר על כי האי קושיא: "מכדי שיקולים הם, הי מינייהו מפקת?" וראה "מכדי שקולים הם", באות מ'.
"ודלמא" - אף על גב דכשאומר "דלמא" הוא לשון ספק, יש הרבה מקומות שהם אמת, וכן כתב הר"ן: "אף על גב דקאמר "ודלמא", קושטא דמלתא נקט!"
"והא, אינהו קשישי מיניה טובא! אלא אמרו בשיטת רבי מאיר" - הכי קאמר בפרק "אין צדין", דף כ"ו: "רבי שמעון וחביריו אומרים: "הלכה כרבי מאיר!"" ומקשה דתנאים שאומרים: "הלכה כפלוני!" - שהם היו קודמים לו בזמן, ומשיב שאמרו בשיטה שאמר אחר כך התנא. ועיין "הלכה כפלוני".
"וחכמים אומרים" - מצינו דלא קאי אכל מה דאייתי ברישא, וקאמרי בגמקא: "כי קאמרי רבנן אשארא." וכן מעשה שמביא בסיפא, לא קיימא אלא ארישא, דאי אסיפא, ומעשה לסתור הוא.
"ולדידך, מי ניחא?" - כשמקשה הגמרא לחברו וגם לדידיה קשיא, אומר כן. ופעמים דמצי למפרך, זה: "ולטעמיך..." - ולא פריך, וזה בגמרא, אין מספר.
"ולטעמיך" או "לדידך" - החילוק הוא שכשהקושיא עצמה שהקשה לו, קשה גם למקשה. אומר: "ולדידך, מי ניחא?" אבל כשאין קשה לו אותה קושיא, אלא אחרת, אומר: "ולטעמיך..."
"וליה, לא סבירא ליה..." - מצינו דאוקי אמורא ברייתא בהך טעמא דלא סבירא ליה, והוא מצי לאוקמה בענין אחד דסבירא ליה הכי.
" ומטונך - רוצה לומר: "ממשאך שאתה בא להשיב עלינו אני משיבך תשובה!" - בריש ראש השנה.
"וסברוה" - עיין: "קא סלקא דעתך", באות ק' .
"ורמינהי" ו"הוינן" - עיין באות מ' , וגם "והתנן" ו"התניא".
"ותנא מייתי לה מהכא" - כלומר: מה שהאמורא מוכיח ממקום אחד, התנא מוכיח ממקום אחר. וצריך לומר שהאמורא לא שמיע ליה הברייתא. (חגיגה ט')
"ותיפוק ליה" - הוא שמקשה: "למה לי טעם זה בדבר זה? תיפוק ליה מטעם יותר פשוט!" או כשיש ב' או ג' טעמים, אומר: "ותיפוק ליה משום חד טעמא! למה לי תרתי?" ויש "ותיפוק ליה" אחר, שמכחיש הדין, כלומר: "אם מטעם זה אתה מתיר, תיפוק ליה מטעם אחר, ויהיה אסור!" - פרק קמא דחולין, דף ח' |
|
|