|
|
|
"זה הכלל, לאתויי מאי? לאתויי האי דפלוני!" - ואין להקשות: "פלוני מתניתא אתא לאשמועינן דהא מתניתין לא מיפרשא בהדיא, ולא ידעינן זה הכלל, אי לאו דרב פלוני!"
"בין זה, ובין זה" - או: "אחד זה, ואחד זה" - או: "לאו זה, ולאו זה" - אין לדקדק: "למה לי סיפא? מרישא שמעינן לה!" - דאורחא דתנא הוא, אף על פי דהוי מילתא דפשיטא, ומיהו בריש מ"ק דקתני "בין ובין", ומדקדק הגמרא, ודייק התם: "השתא, ממעיין שיצא בתחילה, אמרת: 'משקין', ממעיין שלא יצא בתחילה, לא כל שכן?! - ושמא, והואיל ויש לו טעם, מפרש!"
"'זו', ואין צריך לומר: 'זו קתני'" - כשהתנא נקיט מלתא
דרבותא ברישא, והדר, מוסיף עלה מלתא דפשיטא,
ומקשה התלמוד: "למה לי סיפא? מרישא אשמועינן!"
- אז מרץ "'זו!', ואין צריך לומר: 'זו קתני!'"
"זכר לדבר, אף על פי שאין ראיה לדבר" - פירוש: מפני שאינו מוכיח לגמרי, אומר כן. או רוצה לומר: "משום דדברי תורה, מדברי קבלה לא ילפינן!" |
|
|