"ואמרי לה" - לישנא אחרינא הוא, כמו:
"אמר אביי, ואיתימא, רב פפא", ודכותא טובא.
רוצה לומר: אמר פלוני, ואיכא מאן דאמר דלאו פלוני
אמרה, אלא פלוני.
"ואמרי לה כדי" - לשון חנם, רוצה לומר:
"איכא מאן דאמר להא מלתא בלא גברי, אלא
סתמא קאמר לה." וכן הוא פירש "כדי נסבא"
- רוצה לומר: "חנם".
"ואו" - במקום "או", כמו:
"חלץ ועשה מאמר",
רוצה לומר: "או עשה", וכן דרך המקראות.
וכן יש "שין" במקום "ויו"
בפרק קמא דביצה:
"שאפר כירה מוכן הוא", והוא מסיק: "ואפר כירה...",
וכן הרבה.
"ואם איתא" - דמקשה. פעמים מצינו דהכי הלכתא.
בתחילת פרק המדיר,
דף ע'
: "אם איתא לדרב הונא",
והכי הלכתא, דקאמר בפרק
"שני דייני גזרות",
דף ק"ז:
"והלכתא כרב הונא, דאמר, וכו'"
"ודקארי לה, אמאי קרי לה?
- כל דתקון רבנן, כעין דדאורייתא תקון!"
אומר הכי כשמתרץ: "אנא אמינא דאורייתא, ואת אמרת דרבנן,
דלא דמי דאורייתא לרבנן. והמקשה שהקשה מאיסורא דרבנן לאיסורא
דאורייתא, אמאי? - שהיה סבור לדמות משום
דכל דתקון רבנן, וכו'" והכי אמרינן בהדיא פרק קמא דיבמות,
ועיין באות קוף: "קארי, ודקרי לה, וכו'"
"ודלמא, כוליה להכי הוא דאתא" - כלומר:
לחדא מנייהו, ומני ליה תרוייהו? פירוש דסוגיית הגמרא
בהרבה מקומות, כשדורש תרי מילי מחד קרא
מקשה כן, ומשני: "אם כן, לכתוב קרא וכו'".
ופעמים, אומר על כי האי קושיא: "מכדי שיקולים הם, הי מינייהו מפקת?"
וראה "מכדי שקולים הם", באות מ'.
"ודלמא" - אף על גב דכשאומר "דלמא" הוא לשון
ספק, יש הרבה מקומות שהם אמת, וכן כתב הר"ן:
"אף על גב דקאמר "ודלמא", קושטא דמלתא נקט!"
"והא, אינהו קשישי מיניה טובא! אלא אמרו בשיטת רבי מאיר" -
הכי קאמר בפרק "אין צדין", דף כ"ו:
"רבי שמעון וחביריו אומרים: "הלכה כרבי מאיר!""
ומקשה דתנאים שאומרים: "הלכה כפלוני!" -
שהם היו קודמים לו בזמן,
ומשיב שאמרו בשיטה שאמר אחר כך התנא.
ועיין "הלכה כפלוני".
"וחכמים אומרים" - מצינו דלא קאי אכל מה דאייתי
ברישא, וקאמרי בגמקא: "כי קאמרי רבנן אשארא."
וכן מעשה שמביא בסיפא, לא קיימא אלא ארישא,
דאי אסיפא, ומעשה לסתור הוא.
"ולדידך, מי ניחא?" - כשמקשה הגמרא לחברו וגם
לדידיה קשיא, אומר כן. ופעמים דמצי למפרך, זה:
"ולטעמיך..."
- ולא פריך, וזה בגמרא, אין מספר.
"ולטעמיך" או "לדידך" - החילוק הוא שכשהקושיא
עצמה שהקשה לו, קשה גם למקשה. אומר: "ולדידך, מי ניחא?"
אבל כשאין קשה לו אותה קושיא, אלא אחרת, אומר: "ולטעמיך..."
"וליה, לא סבירא ליה..." - מצינו דאוקי אמורא
ברייתא בהך טעמא דלא סבירא ליה, והוא מצי לאוקמה בענין
אחד דסבירא ליה הכי.
"
ומטונך - רוצה לומר: "ממשאך שאתה בא להשיב עלינו
אני משיבך תשובה!" -
בריש ראש השנה.
"וסברוה" - עיין: "קא סלקא דעתך",
באות
ק'
.
"ורמינהי" ו"הוינן" - עיין באות
מ'
, וגם "והתנן" ו"התניא".
"ותנא מייתי לה מהכא" - כלומר:
מה שהאמורא מוכיח ממקום אחד, התנא מוכיח ממקום אחר.
וצריך לומר שהאמורא לא שמיע ליה הברייתא.
(חגיגה ט')
"ותיפוק ליה" - הוא שמקשה: "למה לי טעם זה בדבר זה?
תיפוק ליה מטעם יותר פשוט!" או
כשיש ב' או ג' טעמים,
אומר: "ותיפוק ליה משום חד טעמא! למה לי תרתי?"
ויש "ותיפוק ליה" אחר, שמכחיש הדין, כלומר: "אם
מטעם זה אתה מתיר, תיפוק ליה מטעם אחר, ויהיה אסור!"
- פרק קמא דחולין, דף ח'