|
באנו למחלוקת "פלוני ופלוני",
כללא דמלתא
: שמחלוקת
"פלוני ופלוני" יתבאר לנו,
אבל אין הכונה לומר
שהדבר
הזה הוא עצמו מחלוקת "פלוני ופלוני", ובפרק
"אין צדין"
נראה דהוי
זה בעצמו:
"בו ביום" - אמרו: "הוא היום שמינו בו לרבי אלעזר
בן עזריה, כמו שנזכר בברכות, פרק
"תפלת השחר",
כ"ז (שהעבירו את רבן גמליאל על שביזה את רבי יהושע).
בטלה דעתו אצל כל אדם - פרק "המצניע" , דף צ"ז -תוספות, ד"ה: "ואת"ל: אנשי הוצל עושין כן, בטלה וכו' " - הכא משמע שעל אתרא אומרים בטלה דעתן וכו'.
"במאי קא מפלגי?" - רוצה לומר: "-באיזו סברה
פליגי
?" -
ולהודיע העיקר על מה נחלקו אותם החכמים בו שאחד מקיימו, ואחד מבטלו. ועיין
מאי בינייהו
.
"במה דברים אמורים?" - לעולם לחלוק, ו"אימתי?" - פעמים לחלוק, פעמים לפרש.
מדה שבתורה והכתוב יגלה, ויפרש במקום אחר, וממנו למדים בכל המקומות הדומים לו, וה"מלמד" הוא כאב, ו"תלמידין" ממנו, כיוצאי ירכו. ונכללו בה שתי מדות, ואין הפרש ביניהם, אלא שזו מכתוב אחד, וזו משני כתובים.
מבנין אב וכתוב אחד:
דעת
הראב"ד
- כדאמרינן חדא מחדא,
ויש מי שאומר דחדא מחדא
לא מקרי בנין אב,
אלא מה שמצינו,
אבל
חדא מתרתי
הוא דנקרא "בנין אב".
ויש חדא מתרתי דשני ענינים - והיינו: "בנין אב משני כתובים"
מבנין אב ושני כתובים
:
לפי דעת הראב"ד, חדא מתרתי - כלומר:
במה הצד השוה. והדבר ידוע לכל
דחדא מתרתי אי לאו
דהנהו תרתי מצדן צריכי -
ושהאחר לא יוכל לעמוד מחברו,
לא יוכל לעמוד מחברו,
לא הוה גמרינן מינייהו
לעלמא, משום דהוו שני כתובים
הבאים כאחד, דאין מלמדין.
בנין אב:
כיצד? זהו יסוד מלמד של מה שהוא לאחריו.
"ברבי" - ר"ש ברבי, וכיוצא בו מלשון גדולה וחשיבות, וזהו דוקא כשמוסיף שם החכם, ומוסיף עליו בכינוי "ברבי". אבל כשאינו מזכיר שמו, אלא "ברבי" בלבד - אז הוא שם עצם. וכן נמצא בפרק קמא דמכות : "ברבי אוסר" - וכתב שם רש"י: " כך שמו ." - וכן כל היכא דקרי "ברבי", לשון חכמה וחריפות היא.
ברייתא - כל ברייתא דלא מתני בי רבי חייא ורבי אושעיא, שבשתא משבשתא היא ולא מפרקינן מינה .
ברייתא דפשיטא יותר מהמשנה, ניחא ליה להקשות או לפשוט ממנה, יותר מן המשנה דאינה מפורשת כל כך. ברירה - אם יש או לא (ביצה ל"ז - פלוגתא) . |
|