"דבר שנוי" - כיצד?
אר"י בר חנינא
מ"ב שנה היה הרעב ראוי לבוא במצרים,
שכן פרעה רואה ז' פרות וז' שיבלים, י"ד,
וז' פרות וז' שבלים, כ"ח,
ויוסף אמר ז' פרות וז' שבלים,
הרי מ"ב -
וכיון שירד יעקב,
לא היה הרעב אלא שנתים.
"דבר שבא ללמד, ונמצא למד" - כיצד?
"...קולה, כנחש ילך..." -
לא מצאנו בנחש שילך קולו מסוף העולם ועד סופו! -
"מלמד ששבשעה שאמר הקב"ה" "...על גחונך, תלך...",
ירדו מלאכי השרת וקצרו ידיו ורגליו,
והיה קולו הולך מסוף העולם, וכו'".
"דבר גדול, שהוא נתלה בקטן ממנו" - כיצד?
יערף כמטר, לקחי..." -
וכי הגשמים גדולים מן התורה, שהיא נתלית בהם? -
אלא לפי שהם מרוים את הכל,
וכדי לשכך את האוזן,
כדרך שהיא שומעת.
"דבר מיוחד במקומו" - כיצד?
"ותידור גדר, ותאמר:
"ה' צבאות, אם ראה תראה למה נתיחד כאן
השם הזה..." - אמרה חנה לפני הקב"ה:
"רבונו של עולם, שני עולמות בראת,
אם מן התחתונים אני, אהיה פרה ורבה,
ואם מן העליונים אני, אחיה בחיים, ולא אמות!"
"דבר שאינו מתפרש במקומו,
ומתפרש במקום אחר" - כיצד?
"ויטע ה' אלהים , גן בעדן, ויצמח, וגו'" -
שמענו שדם הקב"ה את האדם בגן,
וברא בו כל מיני מאכל ומגדים,
אבל לא שמענו שבנה חופות של
זהב ושל אבנים טובות ומרגליות.
והיכן שמענו? - כשהוא אומר לחירם
מלך צור: "בגן עדן אלהים הית כל אבן יקרה
מסוכתך, וגו'" - שמר לו: "שמא אדם הראשון אתה,
שעשיתי לו את כל הכבוד הזה!?"
"דבר שנאמר במקצת, והוא נוהג בכל"
ומפני מה נאמר במקום ההוא? -
מפני שדבר הכתוב בהוה.
כיצד? - "ובשר בשדה
טרפה לא תאכלו..." - אין לי אלא בשדה, בעיר, מנין?
ת"ל: "...וטרפה לא תאכלו..." - אם כן, למה נאמר "בשדה"?
אלא דבר הכתוב בהוה, שדרך הבהמות לטרף בשדה יותר מבעיר.
"דבר שנאמר בזה, והוא הדין לחברו" - כיצד?
"אור, זרוע לצדיק; ולישרי לב, שמחה!"
אי אפשר לומר שיש לצדיקים אור בלא שמחה,
ולישרי לב שמחה בלא אור - אלא אור לצדיקים, וה"ה שמחה;
שמחה לישרים, וה"ה אור. מאמימתי דנין אותו בכך? - משישתוה לשניהם כאחד.
"דבר שנאמר בזה, ואינו ענין לו,
והוא ענין לחברו" - מאימתי הוא ענין?
מכשיצטרך לו. כיצד? "וזאת ליהודה:
שמע, ה', קול יהודה..." -
תנהו עניו לשמעון,
שהרי שמעון צריך לו יותר מיהודה. מנין?
מראובן: כיון שברך משה את ראובן, וזאת ליהודה -
משמע לשמעון.
מצינו בגמרא מה לחובל בחבירו,
שכן הותר מכללו. עיין באות מ'.
"דבר שהוקש לשתי מרות,
ואתה נותן לו כח יפה שבשתיהן." - כיצד?
"צדיק, כתמר יפרח;..." -
יכול, כשם שהתמר אין לו צל,
ואין עושין ממנו כלים, כך צדיקים?
תלמוד לומר: "כארז..." - מה ארז, אינו עוזה פירות, כך צדיק?
תלמוד לומר: "כתמר..." - ועושה פרי.
"דבר שחבירו מוכיח עליו"
- כיצד?
"מתן בסתר, יכפה אף, וכו'"
- כיוצא בו: "אני - ה' הוא שמי,
וכבודי - לאחר לא אתן,
ותהילתי, לפסילים." - משמע "ולא תהילתי".
"דבר שהוא מוכיח על חבירו" -
כיצד?
קול ה' יחיל מדבר, יחיל ה' מדבר קדש!" -
וכי מדבר קדש חל לבדו?! והלאכל המדברות חלו?
אם כן, למה נאמר "קדש"? - מפני שהוא התקיף שבהם.
וזכר לדבר, "ותשב בקדש..."
וכן, למה נאמר איילות?
מפני שהן קלות בריצה, וראישה לדבר:
"משוה רגלי כאילות..."
"דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ללמד על עצמו" -
כיצד?
"וישלח יהושע בן נון:
"ראו את הארץ, ואת יריחו"..."
ויריחו, בכלל הארץ היתה,
ולמה יצתה מן הכלל? -
ללמד שהיא שקולה כנגד כל הארץ!
"דבר שהיה בכלל,
ויצא מן הכלל ללמד על חבירו" -
כיצד?
"ולא תקחו כופר, לנפש רוצח!"
- והלא הריגת רוצח בכלל כל העונשין היתה,
שנאמר: "כאשר עשה, כן, יעשה לו!" ?!
ולמה יצאה? - ללמד על שאר עונשין!
ומה היא מלמדת עליהן?
לרוצח, אין לוקחין כופר;
אבל לוקחין לשן ועין,
ולשאר חבלות.
"דברי תורה כלשון בני אדם"
איכא מאן דאית ליה הכי,
ולא דרשינן "כפולות",
ואית מאן דלית ליה הכי, ודרשינן כפולות.
ואם ר"ש אית ליה "דברה תורה כלשון בני אדם",
ואיהו גופיה דריש: "עזוב תעזוב", ו"הקם תקים",
אמר ר"י דכי קאמר "דברה תורה כלשון בני אדם",
היינו דוקא כשיש הוכחא בפסוק שלא לדרוש הכפולות,
אבל כשאין הוכחה מתוך הכתוב,
דרשינן הכפולות, ולא אמרינן:
"דברה תורה וכו'".
"דבר שאינו מתכוין" -
עיין "מלאכה שאינה צריכא לגופה",
באות מם.
"דבר הלמד, אם חוזר ומלמד" - יש ג' חלקים:
א - אין מלמדין כלל;
ב - מהו אם מלמדים;
ג - דודאי מלמדין.
והביאם בעל "ספר כריתות",
ובאו בפרק "איזהו מקומן", דף נ'.
דבר הלמד בהיקש, אינו חוזר ומלמד בהיקש,
ומהו ב"גזרה שוה", וב"בנין אב",
וחוזר בקל וחומר.
דבר הלמד בגזרה שוה מהו בהיקש,
ובבנין אב, וחוזר בג"ש וק"ו, ובהקש חוזר.
דבר הלמד בקל וחומר, מהו בבנין אב,
וחוזר בגזרה שוה וק"ו, בבנין אב.
דבר הלמד בבנין אב מהו בהיקש,
בג"ש, בק"ו, ובב"א, וחוזר בהקש,
בג"ש, בק"ו ובב"א.
דון מינה ומינה, או אוקי בתרא -
עיין באות ג' - גזרה שוה.
דורות החכמים - תנאים ואמוראים:
תמצא באות א' "אמוראים",
ובאות "ת", "תנאים".
דורשין מ"מעל" מ"כנגד" בהגדה,
וגימטריה ונוטריקון,
ג"כ באגדה, עיין באות מ', "מנין שדורשין".